בנם-יחידם של מתילדה ושלמה, נולד ביום כ' בסיוון תרפ"ה (12.6.1925) בעיר ברטיסלבה, צ'כוסלובקיה, ונתחנך בבית-הספר העממי של הקהילה החרדית. בשנת 1937 עלו הוריו לארץ ויעקב גדל ונתחנך בקיבוץ חפצי-בה והיה חבר בו. בקיבוץ עבד בענפים שונים: בנגרות, באריזת פרי-הדר, בטרקטור, בפלחה, ובסוף בחר בנהגות והצטיין בה בכל פרטי העבודה. הוא הצטרף לפלמ"ח, ובהחישו עזרה במכוניתו לעין חרוד הנצורה ב"שבת השחורה" (29.6.1946), נפצע ביריות החיילים הבריטיים ונלקח פצוע למחנה עתלית ומשם למחנה-המעצר ברפיח. שם השתחרר בין האחרונים משום שחשדו בו כי הוא פעיל ביותר ב"הגנה".

מראשית מלחמת-העצמאות שירת בהובלה בקו בית שאן-חרוד ובהובלת מזון לירושלים, בכביש הנתון לשליטת הכנופיות. חרדת הוריו הזקנים לחייו העיקה עליו והוא השתוקק לעבור לשורות הלוחמים של הפלמ"ח, על-מנת להיפטר ממועקת הבדידות בתא הנהג תוך אימת-תמיד מסכנת פגיעות ומוקשים. אך למראה שמחת אנשי ירושלים בהגיע כל שיירת-מזון השלים עם שירותו. ביום י' באדר ב' תש"ח (21.3.1948), הותקפה שיירתו בדרך לירושלים ליד סריס, מכוניתו התלקחה והוא וחברו ישעיהו גרודנר מתל יוסף נשרפו בתא-הנהג המשוריין. יעקב הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות בקיבוץ חפצי-בה.

בחוברת "לזכר הארבעה", שיצאה מטעם קיבוץ חפצי-בה לזכרם של ארבעה מחברי הקיבוץ שנפלו במערכה, נתפרסמו דפים לזכרו.